מכתב לאילנה

אילנה יקרה מאוד,

כותב מייל זה כי חשוב לי לפרט את ההשפעה של המפגש איתך ועם התכנים שאת מביאה, על חיי. בשיעור האחרון מאוד התרגשתי וגם לא רציתי לגזול הרבה זמן, אז הרגשתי כי כל מה שרציתי לומר, קצת יצא לי "עקום", אבל אולי זה מה שהתאים לאותו היום, וכדי להתחיל אלך קצת אחורה למהלך חיי.

כבר בגיל צעיר מאוד הרגשתי שאני שונה, בהתחלה חשבתי כי השוני שבי קשור להיותי הומוסקסואל, אשר גדל בעיר קטנה ולא מקבלת, אבל הבנתי כי לא קח המצב. דוגמא לכך אני זוכר איך בגיל 13 כשהמורה אמרה שלא ניתן לראות אוויר ואמרתי לה שאני רואה אוויר, והיא התייחסה לכך בביטול. דוגמא זו הינה אחת מדוגמאות רבות בהן חווית שוני, ואל מול השוני, גם אשמה גדולה ורצון לרצות ולהפעמים לבבות אחרים, כדי לזכות באהבה. רק בתקופה האחרונה אני מבין שמכרתי את נשמתי עבור נזיד עדשים, אבל לומד לסלוח לעצמי על כך.

בשלב מסוים הבנתי שאני רוצה לטפל באנשים אחרים ולמדתי תורות שונות, רייקי ביואנרגיה, תארים אקדמיים שונים אותם סיימתי בהצטיינות, אך תמיד משהו הרגיש לי חסר, הרגשתי כי קיים אצלי ידע רב, אותו איני מצליח להביא החוצה, סגלל הרצון להיות כמו כולם ולהתאים למשבצת של איך צריך לטפל. בדיעבד אני מבין שהצלחותיי הרבות בתור איש טיפול, היו כאשר הצלחתי להביא את עצמי באופן מלא, ללא התייחסות לשבלנות ו"ככה זה".

בסופו של דבר הגעתי לקורס שלך וזאת הייתה אחת ההחלטות המשמעותיות שקרו לי בחיי. כבר במפגש הראשון הרגשתי בבית. סוף סוף שפה שמדויקת לי, שמזכירה לי את הסובייקטיביות שלי. המילים שלך היו ריפוי עבור הנפש שלי, שחוותה צלקות רבות לאורך השנים, ואפשרו לי יותר ויותר להביא את עצמי לביטוי מלא, במערכות יחסים, בעבודה שלי, אל מול מטפולים ובעיקר מול עצמי. אילנה, את הזכרת לי שמותר לי לחיות ולשמוח על כך שאני חיי , ולחיות את חיי מתוך שמחה וסקרנות, מוטיבים שתמיד אימצתי אך בו זמנית הרגשתי אשמה על כך, ובמהלך הקורס הרגשתי איך תחושת האשמה שלי לאט לאט מתפוגגת והאור של הנשמה שלי נכנס יותר ויותר. בהקשר זה אוסיף, כי אני זוכר איך אמרתי לפסיכולוג שלי , שאני מרגיש יותר ויותר מלא באור, עד שהכלבים ששמתי על עצמי פשוט התפוגגו. אני זוכר איך טיילתי עם עצמי בירושלים (אוהב לעשות זאת) והקשבתי להקלטה על הגליאונים וממש התרחב לי הלב ויכולתי לראות איך השדות שלי הופכים להיות מקרינים יותר ויותר. תודה שהזכרת לי שאנחנו באנו לכאן להקרין את האור שלנו ולא להחזיק אור של מישהו אחר. ידיעה זו תמיד הייתה קיימת אצלי, אך האשמה והחרדה הקיומית לא אפשרה לה לבוא לידי ביטוי.

וסיים בתקשור מרגש שקיבלתי, הבנתי שאני הגעתי לכאן כדי לגשר על הפערים בן העצמי והאני בחומר , ולאט לאט להיפרד מהמרחב כאן, מתוך סקרנות והכרת תודה וזה מה שאני מרגיש, שאני יותר ויותר פועל מתוך החוזה הנשמה שלי פחות ופחות מתוך מערכות של קארמה, ואני בעצם מאפשר לעצמי להתחדש ולהסתקרן וכל פעם לגלות את עצמי מחדש. פתאום מרגיש שהרבה ממה שלמדתי בתואר השני שלי כבר לא רלוונטי לדרך הטיפול שלי, גכי השתנתי ואני כל כך שמח על כך שמאפשר לעצמי להביא את אותי בדרך אוטנטית ולא להיאחז במוכר והידוע.

ואסיים בכך שאציין כי מאוד אוהב אותן ואין לך מושג כמה המפגש איתך היה מהותי עבורי וכולי ציפייה לקורס המתקדמים

בהערכה ואהבה רבה

(השם שמור במערכת).